הפעם אני מאמינה.
אני מאמינה לעצמי שבאמת.
באמת באמת.
באמת אני מרגישה משהו.
הוא יפה.
והוא מצחיק,
והוא נותן לי להרגיש כל-כך מיוחדת.
אחר כך הוא בא אליי בלילה,
שותה ואוכל,
נח על מיטתי.
אחר כך הוא אונס אותי.
אני מרגישה כל-כך מטומטמת
ולא שווה
שכבר לא אכפת לי
שיעשה בגוף שלי מה שהוא רוצה.
לרגע אני מתחננת שיעצור, הזמן קופא, הוא מפסיק
אומר לי
"את באמת לא רוצה" בוכה "כן באמת" אומר לי
"ששש... די... אני לא יכול להפסיק עכשיו"
הוא גומר עליי.
אני שותקת.
הוא אומר "אני לא רוצה לחשוב שעשיתי משהו בכוח".
שותקת.
הוא אומר "את מתחרטת על מה שקרה?"
שותקת.
אומרת
"לא קרה כלום.
לא קרה פה כלום.
כלום."
לא היה פה כלום
לא היה פה אף אחד
אין פה כלום
אתה
לבד.