בפוליטיקה הפנימית שלי
אני מנסה ליצור סדר מעמדי -
הירארכיה של מעגלי חיים.
בעולם קורה עולם. אני יכולה להניח את זה.
בארץ קורים דברים. אני יכולה להבין את זה.
בשוק, מחוץ לחלוני, קורים חיים. אני יכולה לראות את זה.
במטבח, פה, מתרחשת דרמה. זה ממש קרוב.
אני חושבת: ברוב
המקומות, עד כאן נבנית הירארכיה.
דורש ההיגיון: המעגל הפנימי ביותר של
החיים הקורים, הוא זה אותו אני יכולה
לראות, לשמוע, לטעום, להריח, פה, לידי.
זה המעגל שאני באמת נמצאת בו.
אבל ביני לביני, ברגע של דממה פנימית,
אני מודה:
לא מרגישה.
אני לא מרגישה דבר יותר
ביחס למעגל הזה מאשר ביחס
לעולם הקורה.
אני לא נמצאת
בשום מקום.
מעגל חדש קורה עכשיו - השלב
העליון בהירארכיה - בתוכי.
רק מה שקורה בתוך תוכי נוגע בי.
אני יכולה להניח את זה.
אני יכולה לבכות,
יוצאת ממני
ונכנסת למכונית
בדרך
אל העולם.