כשהמלחמה הזו נגמרת
השדר מודיע על סיומה.
לא נורים
שלושה מטחי כבוד.
הנופלים של היום
שוכבים דוממים
איש לא מעירם.
פעם העירו את טרומפלדור
בכל בוקר.
בכל יום שיננו הילדים
טוב למות בעד ארצנו.
ואחיי המתים היו
אחיי גיבורי התהילה.
פעם המלחמה היתה הרואית
מי שהלך ולא שב
חזר לבתי הספר
לתנועות הנוער
הוא חי בכל בית
בכל רחוב
תשאלו את האריה השואג
מתל חי.
פעם כששרנו חיילים אלמונים
לא היינו אלמונים
כלל.
השמים היו מלאי דמיון
של דם ואש
ותמרות עשן.
היום אנו אלמונים
גם אם שמנו
מופיע בעתון.
והשמים מלאים
רק בטילי מתכת מתכלים
של חיזבאללה.
וגם אש כוחותינו
היא לא יותר
מטנקים וממטוסים
מבזבזי תחמושת.
היום המתים יכולים
לעצום עיניהם
רק קליעי עופרת
בגופם
הם יכולים לנוח
איש לא יעירם.