|
כשהמלחמה הזו נגמרת
השדר מודיע על סיומה.
לא נורים
שלושה מטחי כבוד.
הנופלים של היום
שוכבים דוממים
איש לא מעירם.
פעם העירו את טרומפלדור
בכל בוקר.
בכל יום שיננו הילדים
טוב למות בעד ארצנו.
ואחיי המתים היו
אחיי גיבורי התהילה.
פעם המלחמה היתה הרואית
מי שהלך ולא שב
חזר לבתי הספר
לתנועות הנוער
הוא חי בכל בית
בכל רחוב
תשאלו את האריה השואג
מתל חי.
פעם כששרנו חיילים אלמונים
לא היינו אלמונים
כלל.
השמים היו מלאי דמיון
של דם ואש
ותמרות עשן.
היום אנו אלמונים
גם אם שמנו
מופיע בעתון.
והשמים מלאים
רק בטילי מתכת מתכלים
של חיזבאללה.
וגם אש כוחותינו
היא לא יותר
מטנקים וממטוסים
מבזבזי תחמושת.
היום המתים יכולים
לעצום עיניהם
רק קליעי עופרת
בגופם
הם יכולים לנוח
איש לא יעירם. |
|
|
-אמנון, תגיד
ינתי פרזי.
-ינתי פרזי.
-אה... משהו כאן
לא בסדר... תגיד
שוב.
-ינתי פרזי. נו,
מה העניין? למה
אתה רוצה שאני
אגיד את זה? מה
זה בכלל?
-אה, הבנתי
עכשיו מה הבעיה.
הייתי צריך
להגיד לך שתגיד
את זה הרבה
פעמים רצוף,
ככה:
ינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזי.
-מה, זיינת
פרה?
אפרוח ורוד,
בעוד דו שיח
ברומו של עולם
עם אמנון
ז'קונט, חופר
לעצמו את הבור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.