היום גשום לי בנשמה, הבטיחו יום אביבי אבל מזג האוויר שלי אף
פעם לא צפוי. שוב הצלחת להפתיע כרגיל, למרות שאני כמו תמיד
מצפה להפתעות, אתה תמיד מצליח להשאיר אותי פעורת פה.
בוקר רגיל, מתארגנת לעבודה. וכמו כל עבודה, אחרי זמן מסוים
למרות המוטיבציה היא מתחילה לייאש, ובמקום הצלחה רק מחכים
לשכר. הגעתי לעבודה, הבנות אומרות שהיום יום עמוס אבל אני לא
רואה שום סיבה לעניין. יושבים בבר, הוא מזמין לי קוקטייל
פירות, אסור לשתות אלכוהול בזמן העבודה. נכנסת לחדר אחריו,
מושכת קצת זמן, עוצמת עיניים, מנסה להרגע ולדמיין שהכול נגמר
עוד מעט.
האמת, שכשחושבים על זה, שום כמות כסף בעולם לא תגרום לי להרגיש
טוב עם העבודה שלי, כבר מאוחר בשביל זה, הרגש אבד לנצח. הוא
במקלחת, השאיר לי את הכסף על שולחן הכניסה, אני לוקחת את הכסף
ומתחילה לחזור לפאב. תמיד אומרים לנו לספור את הכסף, לראות
ששילמו לנו הכול. זה אחד הלקוחות הקבועים, אחד האנשים שמכירים
אותי כל כך טוב שזה מפחיד. מאלה שיודעים לזהות כל נשימה,
יודעים על הטראומות בילדות, יודעים להראות שאכפת, להפתיע.
אני לא לוקחת מונית כמו שאולי הייתי צריכה, אחריו תמיד יש לי
חשק להלך בגשם, והיום יום המזל שלי ויורד גשם. אני מחליטה
לבדוק שכל הכסף אצלי, מוציאה אותו מהכיס אבל מגלה שהוא שילם לי
פי שלוש מהמוסכם.
לא חזרתי לעבודה היום, המחשבות מציפות את ראשי ואני לא מסוגלת
להתרכז בעבודה. יושבת על החלון של הבית הנטוש שאני רגילה לבוא
אליו. מרפסת גדולה ומעקה רחב מספיק כדי שאני אשב שם. גשם מטפטף
עליי ואני חושבת על הכסף, עליו. איך זה שהוא תמיד גורם לי
להרגיש פחות טובה? תמיד גורם לי לחשוב שאני לא שווה את הכסף
שהוא מבזבז עליי. איך זה שהוא תמיד יודע להפתיע אותי, וזה אף
פעם לא לטובה?! היום גשום לי בנשמה...