אולי זה עולם טוב יותר?
ואולי עדיף?
לנחות שם... רק לכמה ימים, ו... שקט.
אין פלאפון. אין טלוויזיה. אין רעש. אין עשן. אין פיגועים. אין אנשים זרים
שחושבים שיכולים לחדור לך לנשמה ככה סתם. אין. אין. אין.
פשוט שקט נפשי. רק אני והטבע ויצורים בודדים שרוצים את אותו הדבר. ולאט לאט
המחשבות נעלמות. אני באופוריה. אני יכולה לנשום.
ובחזרה למציאות. בחזרה לאנשים שאוהבים אותי. שבאמת דואגים לי. הם שווים את
החזרה.
לפעמים אדם בתקופות מסויימות פגיע, והוא פוגע באחרים, מתגונן, תוקף, וללא
כוונה רעה. או שהוא פשוט בורח, אני מצטערת חברות יקרות שלי, אני באמת אוהבת
אתכן.
