ומולך,
המבט, חודר ואוהב,
הצליח לפלס את דרכם של מילים.
האמת הצליחה לחבק,
גם את אפלת השקט,
אותי. נקיה.
המגע ליטף את הפחדים,
בעדינות אינסופית.

ועמדתי מולך,
עירומה.
ופעם ראשונה בחיי,
לא הרגשתי את משבי החורף הפנימי.
לא היה לי קר.
הצלחתי לאהוב דרכך,
את עצמי.

מהירות הרגש גברה על מהירות הזמן.
האילמות נכבשה במילים מהססות.
כשהרגע איתן מספיק,
אתמול ומחר מתגלים כילדים מפוחדים.
פלוגת הלבבות שלנו הצליחה לנצח,
אפילו את עצמנו.