טוב אז אני עם רגל אחת בחוץ, והסיוט הזה שנקרא תואר ראשון כבר
כמעט מאחורי, אבל דווקא אז כשנדמה שהחלק הקשה ביותר חלף עבר,
אני מגלה לתדהמתי שבעצם המלחמה האמיתית עוד בפתח.
כן, אם חשבתם ששיעורי הבית והמבחנים היו קשים מנשוא הכינו את
עצמכם טוב טוב לעולם האמיתי - מציאת עבודה בתחום, אחת שמשלמת
לא רע ונהנים בה.(לא -אין לי הרבה דרישות!)
בעודי אוחזת בתואר ומחקה שיחטפו אותי כבר אני מגלה כי ישנו
שלב אחד עליו דילגתי בתכנון הראשוני - שלב המיונים.
אילו חפצתם בעבודה בחברה שנחשבת הכינו את עצמכם לימים מספר של
מיונים וראיונות לא מעטים.
לגבי ראיון עבודה אני מניחה שאין מה להרחיב אבל ימי המיון הם
הצרה החדשה של דורשי העבודה, המקבילה של הפסיכומטרי עבור
המתקבלים לאוניברסיטה.
ובכן, מה כולל יום מיון שכזה? בדרך כלל הגעה בשעה מוקדמת בעליל
- שמונה לבניין משרדים בו שוכן המכון (מכון פילת או עופר
אריאלי- כמובן שלא התכוונתי למכון ליווי אז נא להפסיק עם
הפנטזיות בבקשה). לאחר מכן מושיבים אותך במיקום האסטרטגי להלן:
מימינך חנון היי-טק ומשמאלך רואה חשבון טרי, ולפני שהספקת
להבין שאתה בחברה טובה מפילים עליך טונה של טפסים ומשאירים
אותך להתמודד עם הזוועה עד בערך שתיים בצהרים.
המלצה שלי - להביא אוכל מהבית, כי המטבח במקומות הללו הוא לא
ממש גורמה, ומורכב בדרך כלל מקרקרים יבשים, קפה ובמקרה הטוב
מים מינרלים.
הטפסים מתחלקים בצורה שווה פחות או יותר, חלקם מזכירים את
שאלון 300 מימי הצבא העליזים, ובחלקם השני אתה מוצא את עצמך
בוהה בתמונות שחורות משחור אותם עליך לתאר בצורה חיובית כמובן,
כלומר בתמונה מופיע אדם העומד ליד חלון בדרך להתאבד ועליך
לרשום "הבחור מביט מחוץ לחלון בציפורים המצייצות!!!"
משעה שתיים עד ארבע בערך תיאלץ להתמודד עם עוד שני אירועים
טראומטיים:
באחד - ראיון עם פסיכולוג או פסיכולוגית (בימינו חייבים להיות
פוליטיקלי קורקט) שואלים אותך למה אתה מדבר ברבים ואתה מגלה
שאתה בעצם בעל פיצול אישיות, כשעד היום זו הייתה רק תכונה
רצסיבית. ובשני אתה צריך להשתתף בפעילות קבוצתית בה בוחנים את
כושר ההשתלטות שלך על קבוצת האנשים שמסביבך, כאשר המנצח הוא
בדרך כלל האדם בעל הקול הרם ביותר מביניכם.
כשהיום הזה מסתיים אתה פשוט מחליט שאולי יותר עדיף להמשיך
במסלול הישיר לתואר השני.
אני בכל אופן, כשיום מיון אחד וכמה ראיונות מתישים מאחורי,
הרגשתי כאילו ניסיתי להתקבל לקורס טייס או מינימום סיירת
מטכ"ל, מי ישמע? בסה"כ רציתי עבודה נורמלית.
וזה עוד היה בתקופה שהיה קל למצוא עבודה .(אני מניחה שהיום
הייתי עושה הסבת מקצוע וזהו.)
מזל שבסוף הצליח לי, אחרת אני לא יודעת מה היה עולה בגורלן של
כל אותן בחורות חביבות מהכוח אדם, היה לכולן גרון דיי יפה. לא
חבל? |
