דעת יחיד- תושב בן 27 בעל פאב בקריות.

היום בבוקר נכנסה לתוקפה הפסקת האש בין ממשלת ישראל לממשלת
לבנון כאשר הסערה המרכזית היתה בין העומדים בראשן, היא המהות
המשתקעת בין אזרח/לוחם ביירות ובין יושב כותב שורות אלו.

ובכן, מה השיגו הצדדים במלחמה? השאלה היא כמו מעיין סכסוך
הנובע בפריצה אדירה ממעמקי רחשי לב הציבור, הנכתבים בסתר בחדרי
חדרים בכנסת ישראל והגוגה בנרפות שכל בבונקר עשוי היטב 'מייד
אין איראן', ולשאלה זאת תשובה ברורה.

בעיניי, לגבי הצד הישראלי, השיגה ישראל בצעד טקטי מרהיב ניצול
עצום של קלף מנצח בכך שלכאורה, בעצם חתימתה על הסכם כושל שאין
בו אף לא באיזכור מבוא או איך שמנסחים את זה דבר מין הסיבות
לשמן הסתערנו (לא נשכח, בהזדחלות גמורה) ויצאנו ששון אלי-קרב.
ובשל כך העמידה את שכר המינימום של ה'הפסד' על תקציב שהוא שיא,
בעוד שמבעד בעד דאחיה, תחת הריסות המחייבות דין וחשבון, מיליון
וחצי פליטים החוזרים לחיות עם השטן הסרטן ושגעונותיו ההזויים
ואלפי משפחות קרועות חפות מפשע צמאת-הדם, כמו כותב שורות אלו
בשחור ולא שוכח שהן נצבעו תחילה באדום.

אם כך, זה הקורא למלחמה על האדמה התגלה כדוגמן המציג חליפה
בקסם של ארמני אך ליבו עשוי ממשחת איפור כבדה השמים לפני ליל
תענוגות, במילים אחרות, נראה טוב אבל לא מרגיש טוב, כל-כך...
אפשר להגיד שהיונק אמהות ערביות ובובת האיי יי מהארץ המובטחת
הנהדרת, השיבו מלחמה שערה, טילי שפיות הדעת הבליסטיים עלו על
כל פטריוט אמריקאי וחבר לעזרה תל אביבי.

היום אני אפתח את הפאב בהרגשה אחרת. את הלפידים שהדלקתי בזמן
המלחמה אדליק היום כנרות נשמה, ככה זה אצלנו, מנשמה לזיקוקין
ולהיפך. מיום חול ליום שכול ואז הילולה לעוד ניצחון.
כל אחד יודע שמי שמהמר מרוויח. אבל אסור אף פעם לשכוח את מס
הדם שאין יקר ממנו ושאינו יכול להיות כמשאב טבעי לניצול
בעיותנו המוסריות והצודקות.

יש כיף בהתעסקות הזאת במלחמה. אתה קצת מאבד את השיגרה, הזמן לא
זמן, המשפחה שמתקרבת ובחדרים פנימיים מוגנים מתרחבת... אפשר
אפילו לחייך קצת, להסמיק.

אין סוף למלחמה ותחילתה ידועה מראש. בעבור זה שנגמר ולא יראה
עוד אור תבוא תהילת נצח. המנהיגים הגדולים יהיו אלו אשר אולי
בחולשתם נזכור שאל לנו להיות תמימים, האויב תמיד מאזין.