עת הלכת נותרתי לבדי
דמותך חקוקה בנפשי
זוכר את היותנו יחדיו
ואת אותם רגעים מאושרים.

בחלוף זמן, הלם וכעס
עדיין נפשך חקוקה בנפשי,
הן את יודעת
שאיני יכול להיוותר לבדי.

כדרך הטבע יין וינג חד הם
ואני רק מחצית לא שלמה
הזקוק למגע, שיחה ואהבה
אז היכן אמצא את אותה מחצית חסרה?

להוט, מבויש, מהוסס גיששתי
שיחת טלפון או סתם פגישה מיקרית,
מבוכה האסיר לפניה מסכה?
האמשיך לשחק על במה?

הן אתך הייתי אמיתי
כי את נפתחת ופתחת את ליבי.

גמעתי ליטרים של קפה
וצפיתי בעיניים הרבה
משקיע נפשי וכוחי
מקווה לאותו זיק מצית
לאותה מחצית
שתצית מחדש את אש אהבתי.

שיחות קטועות, שתיקות מביכות
או שיחה קולחת כזרם מבעבע.
פותח את צפונות נפשי
ומשוחח על שבלבי
חוקר, בודק את אותה מחצית אפשרית.

הן אנחנו שניים שומרי האש
האהבה, כאש ללבותה נוכל
רק עת מי תפקיד ייטול,
לתוכה את בול העץ להזין.
פעמים זו את לעיתים אני
ולפעמים שנינו יחדיו,
אך עת חדל מזון האש,
תדעך, וישוב הקור
למערת זוגיותינו - כך שח אני.

רוצה אני שלם בחזרה
ובו תשוקה למחצית והיא הדדית,
מחויבות אמיתית דו צדדית
וחברות בה נוכל לחלוק בשמחה ובעצב.

כלום אותה מחצית חדשה תמחה את
אותה אהבה ישנה
ואת הרגשת הבדידות השחורה?