היא העירה אותי
מחלום צועני
מלא צווחות ויער
ומכוות מתכת מלובנת
כשקורי השינה
עוד סימאו את עיני
היא הניחה לפני
כינור שבור
ואמרה לי
נגן
זה לא הזמן, אמרתי לה,
כשבעלי זקנים מציתים אש בשדות וביערות
ושקריה של כל מגדת עתידות
מתנדפים בחלל האוהל
נגן!
היא צוותה עלי שוב
ופצחה בשיר
ספק שיר ערש
ספק קינה מתמשכת
שירת נוודים
מנודה ואובדת |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.