התעוררתי לאחר שינה טרופה, מסוג אלה שברגע שפותחים את העיניים
לא בדיוק יודעים היכן נמצאים ולמה. השאלה הראשונה שעלתה לי
בראש היא איזה יום היום? נזכרתי שאתמול לא הפסקתי לשאול אנשים
את השאלה המטרידה הזו ושוב זה נגמר במשפט: "איזה משוגעת!".
אחרי הכל היום לא היה סתם עוד יום, היום התחילה תקופה נוספת,
עוד תקופה מעיקה. אתמול הספקתי לגלות ששלוש מחברותי הטובות
מתחתנות. ואני? לבד! אחרי הכל עוד לא הצלחתי להבין מה עשיתי
רע? איפה טעיתי במהלך הדרך ואיך הגעתי לכאן? כאן הוא המקום
שאליו צמחתי מנסיונות העבר, מהחלטות בחיים ומבחירות גורליות
וגם לא כל כך גורליות, כאן. כשאת מתחילה לחשוב על כל מה שעברת
וכמה טרחת כדי להגיע לשם ואז ביום אחד את מבינה שכל מה שהשגת
הוא בעצם לא כל כך הרבה, פתאום הכל מסתכם בכלום אחד גדול וכלום
זה לא משהו שהייתי רוצה להיות עכשיו. אני כבר מעדיפה שיקראו לי
משוגעת..ועכשיו הכי מתאים משפט של יש אומרים.. אז יש אומרים
(אני חושבת שאמר את זה איזה פילוסוף מפורסם או להקה שאני לא
זוכרת את שמה) שכלום יכול להיות גם הכל, הוא יכול להתאים את
עצמו למה שהוא רוצה להיות. בעצם אם חושבים על זה, כלום זוהי
הדרך להגשים את העצמי, לבטל את כל התפיסה שלך כלפי עצמך
ולהשתנות למה שאת באמת רוצה להיות. אז חברים, אני לא משוגעת,
אני כלום! וכנראה שזה יותר ממה שרובכם יכולים להיות.