בתוך הלב לוחש בי קול,
הוא קול הילד שהייתי.
ומחייך אליי בשמי -
מזכיר היכן טעיתי.
קורא לי - הוא אליי
"אני איני טועה.
אומר לך את האמת
אשר אתה אינך רואה".

הנה אני בגרתי כבר,
ואסונות פקדוני,
מתאונות מן העבר,
מכאבי הנפש,
עוד לוחשים הכאבים,
באוזן מרשרשת.

"אביעד", הוא קורא:
"איכה"?
הנני, אני עונה,
לעולם לא אשככחה.
"הקשב אליי, גילי שלוש,
ולא לימדו אותי לחשוש.
ומה איתך? הבט בראי,
הנה פתאום תראה אותי.

דבר לא מש, דבר לא נע,
הכל כמו לפני שנה.
חלום היטב, ואף תגשים.
כי בני אדם אינם מרשים.
אתה מתוק בין מתוקים,
קורא בקול של מלאכים.
חיה בכיף, חייה בקול.
אל תשתתק באלם.
הנך זמיר הלבבות,
עילוי מאז היית ילד.

ומה עכשיו, אני שואל.
והוא מתמהמה...
"כלום חשבת לך שנעלמתי,
בקלות כזו ויתרת עליי,
ואני בתוכך מתיז מים לכל עבר.
דמך מהול דמעות;
על אשר אתה אינך אתה.

הבט מרום, חשוב ועשה.
אתה אהוב בן אלוהים,
אל תאמין לבני שטנים.
הרחק מהם את לבבך,
אני אוהב, אוהב אותך.
אהוב אותי אתה גם כן,
ותן לי כך לחיות בך,
כי עברך היטב היטב חיית שפע וברכה.

היה אתה בכל בכל
ותן לעצמך לגדול.
הבט היטב לכל כיוון.
והישמר מן הניוון.
ובקשה אחת לי גם,
למד להיות אוהב אדם.

הן גם אתה אדם הנך,
למד אהוב את עצמך.