חיים רק פעם,
אין חוזרים ממצולות עפר.
בבוקר יום, דולקת שמש
לבן הזה - כבר אין מחר.
פתחנו את הבונקר לאורח,
עמדו בפתח ילד וחייל.
שחורה שחורה, חזינו בו,
תהום - נפער חלל.
מאש הקרב ברחנו,
אך מהקרב לא צלחנו לברוח.
חזק, חזק היה האויב
ואת בנינו כיסינו בלי כוח.
וביתי הישן האהוב,
הפך להיות בית אבלים.
מסע הלוויה היה ארוך
והחיים קצרים, קצרים.
ביום ראשון לפני שבועיים נאלצתי לפנות את הבית שלי במרכז הארץ
לטובת משפחה מעכו, שעברה לגור בו. המעבר לא היה קל והתבצע כולו
בהתראה קצרה של שעות ספורות.
ביום חמישי באתו שבוע התבשרתי כי המשפחה שעברה לגור ב"בית
שלי", שכלה את בנה אלכס שוורצמן ז"ל יום קודם בבינת ג'בל - אז
כתבתי את זה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.