|
חיילים בירוק על גבעות מצהיבות
מבשרים את בואו של דם רענן;
עוד לא עת לדמעות, עוד לא עת לקינות
טרם שרקו צופרים.
בין היריות ונפילות הטילים
חלפה לה תמימות מכחישה:
צווחה של אם המומה, ומשפחה דמומה
מעירים אותנו כבסופו של חלום.
לילות לבנים קבורים, אבודים
בתודעת אומה שבויית מקלטים
סיוט אמתי מתחדש כבקרים
בהיוודע על עוד ועוד חללים
שוב דם של בני האדם
של עם שבכה על אבדן הברכה
ניקז עלי הטרשים בחוסר און
מוכיח שאיבדנו את הצפון...
14.08.06
מוקדש לא.ק. שעבדה עמי בחודשי יולי-אוגוסט 06' ושאיבדה את
אחיה בקרבות היום הראשון למלחמה |
|
|
גם אם לפעמים
נדמה לך שאני
נחמד, אל תטעי
אני חרא של בן
אדם!!!
שלמה נור, אסיר
כנה, ברגע
אינטימי וכנה עם
הסוהרת שלו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.