|
גופי כמו פרח נבול
שלא השקוהו באהבה
וליבי? נחדרו וילונות חדריו
והרצפה מלאה בדם.
הנשמה בקומה מתחת
חיה היא ולא פורחת
עכשיו ישנה מקווה שתתעורר
פן תרדם לשקט השורר.
דממת אלחוט מתנגנת במוחי
קור עצום יושב בגופי
כי לא נמצא האדם שיחמם לי את הלב
שיתחיל את התקופה שתסיים את הכאב.
לא חשוב מה שהיה מתרכז במה יהיה
מחכה ומצפה שהעולם כבר ישתנה
לא רוצה שום מזכרות מן העבר המצער
התקופה הזאת שחורה וזה אותי שובר.
אין בי אמונה היא נמלטה מכל פתחי גופי
יש בי עצבות, שמתעצמת לה מיום ליום
אין בי את הכח שידחוף אותי להמשיך לנסות
יש בי יאוש שגובר על כל תחושותי.
ומה נמצא בסופו של שדה הקרב
מה נסגר מה יקרה עכשיו
לא ניתן לדעת, ניתן לנחש,
וכל מי ששומע מרגיש טיפש
רק מצב אחד יכול להיות
זה לא טוב זה רע מאוד
שהמצב דומה לך ילדה תמימה,
וכנראה שאין אור בקצה המנהרה. |
|
|
היי, את. כן,
כן, את, עם
המקלדת. חשבת
פעם על הילדים
הקטנים ברואנדה?
תתביישי לך.
(ללא כינוי) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.