ברגעים הקטנים והאיטיים לפני שאני מתעורר, אני שומע את הגלים
מתנפצים על הסלעים בשאגה רועמת ולאט לאט דועכים ומגיעים לעצירה
בדיוק ליד בהונותי. אני מרגיש שמש קיצית חמה משחימה את גופי,
החול הלבן והרך היה כעת מיטתי. אני פוקח את העיניים ומרגיש
שאני לא לבד, שמישהו מסתכל עליי ומחכה שאני אתעורר. בשניות
הספורות שלקחו לי להפנות את מבטי עלו בראשי עשרות פרצופים שאני
עלול לראות, אך לא תיארתי לעצמי שאני הולך לראות אותה. כאילו
יצאה מתוך החלום שלי, היא שכבה שם, מושלמת כפי שהייתה מאז
ומתמיד. היא הסתכל עליי בעינייה הגדולות והחומות שברגע זה היו
השילוב המושלם ביותר של צורה וצבע שאי פעם ראיתי. שיערה השחור
והחלק היה מוטל ברכות על גרגרי החול שחשו ברי מזל רק לשמש ככר
למלאך הנהדר הזה. במבט על חיוכה השליו לא יכולתי להבחין אם זו
השמש שמפיצה אור על החוף הקסום הזה או שזהו החיוך המתוק שלה.
כשעיני גלשו במורד צווארה, ליטפו את כל גופה השחום ובחנו את
קימוריה, נזכרתי בצורתה המושלמת. שוב הבטתי בעינייה וניסיתי
לנחש אם גם היא עדיין חושבת שאנחנו יכולים לתת לרגשותינו
להוביל אותנו לשלמות שנמצא רק אם נהיה ביחד, אך מבטה לא הסגיר
דבר מלבד האושר שחשה ברגע זה. שפתי לא יכלו לעמוד יותר בפיתוי
ובחוסר שליטה התקרבתי אל שפתיה המתוקות, שואף את ניחוחה הנשי,
המלווה בזיכרונות כה מעטים ועם זאת כה מאושרים, לתוך אפי. אני
כעת קרוב מספיק בשביל לגעת בשפתיה ולעוף לעננים, לנשום את
נשימותייה ולהתנפץ עם הגלים. עוד תזוזה קטנה ואנחנו מתאחדים.
אני עוצם את עיניי ומאבד את נשימתי כשאני עומד לטעום סוף סוף
את הטעם שהכי אהבתי בעולם, אך שפתיי נותרות תלויות באוויר
וכשאני פותח את עיניי למצוא שוב את אהובתי, היא איננה, החוף
איננו והשמש איננה. את רחש הגלים החליפה דממה צורמת, את אור
השמש החליף החושך המסנוור ואני מוטל מבולבל ומפוחד על רצפת
בטון קרה. לא יכולתי לעצור את דמעותיי על אובדנה החוזר של
אהובתי ורק משפט אחד המשיך לנגן, אני שלה לנצח, היא המלאך שלי.