אני מלא, מרגיש אטום, רוצה לקום חושב סתום...
מנסה בכח להתרוקן, לחשוב עלייך להתבכיין.
מחשבות רצות לי בראש, מצד לצד מתנדנדות, אני מרגיש כל כך
אבוד.
המון אנשים עוברים וזזים, כולם נראים אותו דבר, כולם כל כך
מיותר.
אני מרגיש כל כך רחוק מהם רק עלייך אני חולם.
חושב עלייך כל רגע כל שניה, רוצה לתת לך, לעטוף אותך באהבה.  
מרגיש קטן כל כך, עלוב, שוכב לי בגינה על הגב עושה פרצוף
עצוב.
הירח צועק עלי והכוכבים בוכים על גורלי המר,
השמיים שחורים ואני נמצא בין פטיש לסדן עומד וחושב מרגיש כל כך
תם.
אני עדיין מלא, אני רוצה להתנקה, רוצה להפסיק כבר לחשוב,
רוצה להפסיק לאהוב.  רוצה להתרוקן כל כך אבל רק בתוכך לתת לך
הכל להפסיק להבהב.
כמו רמזור ברחוב משנה מירוק לאדום, עוצר וחושב לא יכול עוד
לנשום.
הלוואי שיכולתי אותך לקבל על צלחת זהב, הלוואי שיכולתי לצעוד
איתך מאוהב.
אני חייב לספר לך על כל הקשיים, אני רוצה איתך ללמוד איך
מרגישים,
אבל אני יודע ששלי לא תהיי לעולם בגלל שאיתו את מרגישה כל כך
טוב, רצה צוחקת בכל הרחוב והכאב רק גודל מתעצם, הוא קיים חייב
כבר לברוח לצרוח לעשות משהו שיתן לי קצת כח.
אני כבר מרגיש ריק, צעקתי בכיתי, הבנתי פתאום שאותך לא רציתי.