בצידה השני של המנהרה יש אור. האור מתקרב לאיטו ופרטים מתחילים
להתבהר על הקירות. הם כהים, לא מעובדים ולא מרוצפים, פשוט
מנהרה מבוץ חום וכהה שמובילה החוצה. המנהרה חשוכה מלבד האור
בקצה, והוא מתקרב בקצב גובר והולך.
ההליכה בבוץ של המנהרה קשה, היא דורשת מההלך את כל תשומת הלב
שלו. השניים האחרונים שהילכו שם איבדו את המגפיים שלהם ונאלצו
ללכת יחפים, אבל הם המשיכו.
המנהרה מובילה לשום מקום מיוחד. בקצה השני שלה יש מערה קטנה
שאליה היות הנערים הולכים להתמזמז לפני כמה שנים. בואו נגיד
בערך 20. מאז הם מצאו מקומות טובים יותר כמו החורשה הקטנה
והחשוכה בקצה הצפוני של העיר.
אז מי בעצם נכנס למנהרה הזו?
לא רבים. בעיקר ילדים חטטנים ומבוגרים מתוסכלים שאין להם למה
לצפות בחיים המשעממים שלהם.

הם קמים בבוקר. מזיינים את האישה ומנשקים את הילדים, או מנשקים
את האישה ומזיינים את הילדים, תלוי את מי שואלים. הם הולכים
לעבודה שלהם והבוס שלהם מזיין אותם אחרי שהוא מסיים עם האישה
והילדים שלו. וככה יום אחרי יום אחרי יום.
לא משעמם?
אז בוקר אחד מישהו מהם קם, מסתכל מהחלון ורואה את הבחורה החדשה
שעברה לשכונה. היא מובטלת, בת 23 ונראית מספיק טוב בשביל
לדמיין אותה בלי בגדים. הם צופים בה, הם חושבים עליה כשהם
מאוננים, עד שיום אחד נמאס להם.
מישהו מהם מסתפק בזה ועובר לקורבן הבא, אבל לפחות אחד יבוא
ויתחיל לדבר איתה. הוא יחמיא לה על איך שהתחת שלה נראה בג'ינס
הצמוד שלה, הוא יתכופף כדי לראות טוב יותר את החזה שלה; והיא,
בגלל שמשעמם לה והיא מובטלת, והיא לא קיבלה זין כבר חודש תחשוב
לעצמה שהוא יכול להיות זיון לא רע.
זה שימשיך הלאה, ידפוק אותה פעם או פעמיים, בדירה שלה או בשלו,
אבל גם זה ישעמם.
פה הוא ייזכר במקום שאליו הוא היה לוקח את החברות בתיכון בתקוה
שהן יתנו לו לגעת בה, והוא ייזכר שאז הן פשוט ברחו, עזבו והלכו
לחפש מישהו טוב יותר ומושך יותר. הוא ירצה לפתור את הבעיה הזו
אחת ולתמיד אז הוא ייקח את הבחורה לקצה המנהרה.
הוא ישכח שהיא בוצית ולא יביא שמיכה.
הוא יזרוק אותה לבוץ החום ובגלל שחשוך הוא לא יראה אותה מרוחה,
מכוסה כולה בחומר החום.
זה מרגש אותו, מרגש מאד. זו הנקמה שלו בכל הבחורות הזונות
מהתיכון.
והיא? היא תשכב שם בבוץ, כנראה גם בשבילה זה מרגש, היא אף פעם
לא הזדיינה בחיק הטבע.
הוא יתחיל לדפוק אותה ובדרך הוא יבין שגם זה משעמם, אז הוא
יסבול אותה עד שהוא יגמור ואז יסתובב וילך משם, והיא אחריו.
האור במנהרה גדל לאיטו ומתקרב אליהם, מדגיש את הפרטים הקטנים,
את הבוץ הכהה שמרוח עליהם ועל הקירות, את השיער הסתור ואת
הדמעות בעיניים. הם יתחילו לרוץ, מנסים לגרום לאור להתקרב עוד
יותר, חוזרים לשעמום של החיים הרגילים שלהם.