אתן לך לנוח,
אקח ממך את כל הקולות
אשאב ממך את הפחדים,
את הגבורה ואת הקור בו נאלצת להקפיא את ליבך.

אשתיק את האדרנלין,
אומר במקומך כי טוב למות בעד ארצנו,
אטאטא את שאריות שאגת הקרב,
אצבע מחדש את החיוך על פניך
אנשק את דמעותיך הנדירות,
אזכר במקומך בשני השמות שלעולם לא יהיו פנים עבורי
ולנצח יהיו קברים בשבילך.

אני יודעת שאהבת אותם,
אני יודעת ייחלת להיות במקומם,
אני יודעת שאתה נושא את הכאב ההוא
שדיברו עליו בכל ימי הזיכרון.

אהוב שלי,
חזרת פצוע מן הקרב ההוא,
ריח ארז הלבנון מסרב לצאת מנקבוביות עורך.

אהוב שלי,
עיניך חרוכות מהעשן הרב
שעוד ניגר מעלינו.