לילך המאמוש / צמרות עצים |
שואלת עצמי "מה עכשיו?".
טיפוס עד צמרות העצים,
מבטיחים לי עוד יום-
שאותו אעבור,
שאוכל להישאר, לשרוד.
משהו כבר ריק,
אין טעם לחפש
ייאוש מסתתר-
אינו מתפרץ.
והדמעה רחוקה,
היא שרה לעצמה
שיר ישן, שקט
על עץ בודד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|