ניקי בוייר / אהבה |
מרגישה אותה קרובה,
כמעט נוגעת.
מרגישה את הרפרוף,
את המגע של כנפיה,
ואז היא נבלעת.
זה תמיד כמעט,
זה תמיד כואב,
זה תמיד את הכוח לנשום גונב.
זה תמיד לאט,
זה תמיד שובר,
ותמיד מבטיחים שהכאב עובר.
מגלה שנגמר,
גם הפעם זה לא,
והשמש בינתיים שוקעת.
מרגישה כבר אבוד,
ומזמן כבר נמאס,
את העצב מזמן כבר יודעת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|