הרצפה הייתה קפואה שנשכבתי עליה חסר אונים.
עצמתי את עיני מתמכר לקור שחרש את גבי ביום קיץ שרבי וחונק.
פניה ריצדו כל עת בראשי,ואני הרגשתי שאני הולך ומשתגע מאהבה
מטורפת, שמטריפה את כל חושיי ומציפה את גופי בלהבות.
שעה קודם, דודי לבש בגד ים כחול רץ יחף על חוף הים עם הכלב
בולדוג מזיל הריר שלו. הוא הרצה לי על מין ,ועל סקס מטורף לאור
הירח, ועל זה שאנחנו כל כך צעירים וחסרי ניסיון והחובה שלנו
היא לטעום מכל דבר קצת ולהמשיך הלאה. "אל תקשר,אל תתחיב,תחייה
כי יגיע יום שתצטער על כך בסופו של דבר". אחר כך,יושבים אצל
שמוליק עם פיתות וחומוס, חמוצים וקולה קרה.
והיא נכנסה בג'ינס קצרצר,חולצת בטן שחושפת עגיל בטבור,וחיוך
מהפנט והופ כולי שלה,שוכח לגמרי מסתיו היפה שלי.
דודי דוחף מרפק בצלעותי ואני נושך שפה תחתונה. "לך על זה אחי".
הוא חייך בפה פתוח, כשהוא נותן לחומוס ליזול לו בזוית שפתיו.
אני הייתי תקוע במקום, מחפש מפלט.הייתי נוראי בקטע של להתחיל
עם בחורות. מהר מאד העניין נסגר כשהחתיכה ההיא נמרחה על המגודל
הקבוע שעובד במסעדה, זה היה מוזר אבל נשמתי לרווחה.
כשיצאנו משמוליק,התיישבתי על האופנוע של דודי,רועד במקצת.
שיערה של סתיו התנופף בדימיוני,רכובה על אופנוע, יפה כ"כ,מחבקת
בחוזקה את מותניו של גבר במעיל עור שחור וחיוך חולמני,הגבר
רוכן קדימה מעל הכידון,הגבר ממריא לעננים וממריא בכביש מרוב
התרגשות, וסתיו שלו צוחקת בצחוק מתגלגל ונצמדת אליו בחוזקה
מאחור, והוא חש איך הוא מתעורר לחיים,רוצה לטעום עוד ועוד מכל
וכל, מאז שהיא איתו,מאז שהם אוהבים,מאז ששפתיהם נצמדו לנשיקה
באילת, הכל נהייה קסום כ"כ ואפשרי,ועכשיו על האופנוע הם מחיים
את האהבה במלוא עוצמתה...

קמתי מהרצפה,אספתי את חפצי וגררתי את רגלי אל החדר שלי.
פתחתי את המגרה התחתונה ושם מצאתי את התמונה ההיא של סתיו,
הבטתי בה, בוחן את פנייה,את חמוקייה,את ירכייה,את שיערה הגולש
ואת חיוכה הרך.
חייכתי אליה כמו מפגר, כאלו שהיא יכולה לראות אותי מהתמונה.
התשוקה לסתיו גברה מיום ליום,הרצון לגעת בה ולחוש אותה לא
הירפה.
במקלחת המים הרפו את גופי,עצמתי את עיני בחוזקה. רטט עבר בגופי
כשנזכרתי בערב האחרון שחיבקתי אותה,היינו כ"כ ביחד כ"כ אחד של
השני.
איך דודי אמר:"אחי תנצור את הערב הזה לא יהיו אחריו עוד
הרבה,לך תשתולל" הכנסתי לדודי אגרוף בבטן וברחתי ליער, מכה
בשיחים עם מקל שהרמתי במקרה.
סתיו לא תחזור- המשפט הדהד במוחי שוב ושוב. דמעות זולגות
וזולגות. ואני מכה בדודי בדימיון,דודי הוא הטריגר שלי,הוא הדבר
המוחשי היחיד שמסמן עכשיו את הללא מוצא.

ורק ערב חשוך,אני וסתיו על האופנוע, כמו תמיד,סתיו נצמדת מאחור
ואני דוהר במרחבים והיא נהנהת שם מאחור, אני במעיל עור
שחור,והיא בצחוק מתגלגל,מאז אילת, ביחד רק אני והיא.
הערב לקה בתיסמונת ירח צהוב עגול וגדול שולח קרניים שמבשרות
כמעט על התגלות מלאכית, חייכתי באותו ערב לירח ולמרבה הפליאה,
הייתי בטוח שהוא מחייך אלי יותר. ואז על האופנוע, משאית ענקית
כמו מפלצת מאיימת לחצות אותנו לשני חלקים,הלב נעלם דום,הקיפאון
מתחלק לו בגוף, החרדה מרעידה שחקים, וחושך חושך וים שחור מטביע
אותי ואותה לאפלה מוחלטת.
ריח של תרופות נוראי חצי עין עצומה,עצמות מרוסקות,כובד הגוף
וטשטוש נוראי, ואני נושם ונושף בכבדות,עיניה של אמא מביטות
בדאגה,אבא הולך וחוזר בצדדי מיטתי,ואני רק מפורק לרסיסים.
ואיפה סתיו? איפה היא אהבתי הראשונה? איפה היא המלאך הנהדר
שלי? אני לבד, כ"כ לבד, והיא חלפה עם הרוח שנהגה ללטפנו תמיד
על האופנוע שלי ואיתה-סתיו.
אז באותו ערב שהירח כבה,על האופנוע הם רוצחים את האהבה במלוא
עוצמתה...