בצער המדינה קמה לה מלחמה,
עוד אז היא נולדה,
ואף אחד לרצה בה.
שנאתה דבקה כעונש על בריאתה.

והיא  לקחה את האהובים
ואת היקירים

והשכולים
אינם עוד עצובים

בצער המדינה נשכחה המלחמה.


והרחבות אינם שקטים,
כי הם רועמים,
לבכי המסמרים.

בצער המדינה, ויכוחים שבים והולכים.
והאישה ילד הביאה, ונתנה תקוותיה השאירה.

והם אינם חוזרים

בצער רב המדינה לשלום יד הושיטה.
והאחרים קליעים, קליעים פודים.
הקול שנשמע,  כמנגינה שאיננה.

בצער המדינה נשארה היא לבדה,
שחולה, דוממה  ועייפה, אך היא עוד עומדת ?

ובצער המדינה
גם השאר
גם היא מתיישבת
וכולה מקומטת
עד כמה היא מצטערת.