פיסת רקיע מדממת,
אוזרת אומץ ועולה.
בחושפה חולות מול אופק,
סופות מדבר ונערה.

קריאה לחסד אלוהים,
פשטה כחול בערבות.
שלח צלמו אל מול הכפר,
לבדוק את פשר התפילות.

עם בוא ירח אל שמיים,
כוכב שלישי בהק איתן,
חזר צלמו אל פתח עדן
ואת כנפיו לאל נתן.

שאל האל "מה פשר זה?
הרי לכל אחד תפקיד.
אבוי למי שינסה,
לחתור תחתי או להמריד"

"אין בי אף רצון למרד
ובלבי רק אהבה,
נערה יפה כפרח,
שם מצאתי, בשממה.

האם תוכל לתת בי חסד,
לשוב אל בין כל הסופות.
מקומי בין זרועותיה."
פילל צלמו, עיניו דומעות.

"מחד, בוערת אהבה
אך כלה היא גם מהר
מאידך, אין אני יכול
שכך תסבול ותשאר.

וכך יהיה. חזור אלייה.
בנה ביתך בין החולות.
אתן לך מבוקשך,
אתן לך אדם להיות."

עברו שנים, כהרף נצח.  
בערבות, סופות סחפו.
עם כל שקיעה וכל זריחה,
פני המדבר לא כשהיו.

פיסת רקיע מדממת,
אוזרת אומץ ועולה.
בחושפה חולות מול אופק,
סופות מדבר ובן תמותה.

קריאה לחסד אלוהים,
פשטה כחול בערבות.
שלח צלמו אל מול הכפר,
עם זוג כנפיים נוספות.