ואני כמו בסרט
או בדרמה זולה
מתחתיי העיר גומרת
מעליי מתחילה
מתבונן בלב הפחד
שפורץ במחילה
מעיני האנשים
ממיתרי התפילה
והסרט מתחלף
ושוב אותה השקיעה
ממלאת אותי בעצב
בתהום נשייה
וכמו אז אני יודע
שחלפה השעה
ובשקט שוב דומע
את קולות הגוויעה
עוד עומד בוהה בחושך
בין צמרות העצים
בעטלפים של אובך
בשתיקת הבתים
וזועק אל תוך הלילה
את שכרון השנים
עת נשכחת שוב הדרך
אל ימים ישנים. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.