והיא מלאך .
לא , אין לה כנפיים, וגם הילה אין . למעשה אם מסתכלים מהצד אין
בה דבר שאפילו מרמז קלות בכיוון. לא העיניים וגם לא השער. הם
לא יעידו עליה. מה ? עיניים יפות' כן, אבל מלאך ? ?  בחייך. יש
מליונים כמוה.מה ,כולן מלאכיות ?

רק היא,מלאך.
היא לא נוסקת אל על בסוף היום. לא...וגם לא מופיעה באמצע של
איזו משפחה במשבר ומסדרת הכל . אולי היא מלאך מסוג אחר. אולי
היא רק רוצה להיות .. , אולי . ומה זה בעצם משנה. הרי אין מי
שיודע עליה. שהיא מלאך זאת אומרת. רק אני, ואני לא הולך לברר
ברשויות מה תפקידה בכוח. מצידי שתהיה אפילו מלאך שנפל. אני לא
מתלונן , רק מחכה לראות אותה .

ואולי זה בכלל מלאכית.
פעם זה לא היה ככה , פעם לא ידעתי שהיא מלאך.
פעם -  כשפגשתי אותה בפעם הראשונה לא שמתי לב בכלל.
שלום - שלום . מלאכית ? אין סיכוי. אולי זה ככה עם כולם. אולי
רק אחרי שמכירים טוב אפשר לזהות. רק אחר כך התחלתי לחשוד. מבין
כהרגלי לאט נורא.

מממ..
היא יודעת נדמה לי .
טוב היא מלאך איך לא תדע . הם הרי כל-יודעים.  מצד שני הילה
אין לה, וגם כנפיים לא. היא בטח יודעת שאני יודע משהו, אולי לא
הכל . אבל היא חושדת בטוח. ונדמה גם , נדמה שזה טוב לה ככה. זה
מן משחק כזה . אני משחק בכאילו איני יודע וכאילו לא אכפת והיא
משחקת במשחק שלה , משחק של מלאכיות.

משחק יפה ,  אכזרי משהו.

כן היא מלאך. תשאלו איך אני יודע , פשוט יודע.
כשהיא נכנסת לחדר ופתאום משום מה יש מן שמחה כזאת באויר אני
פשוט יודע . וכשהטלפון זורק לי את ה 'שלום' החטוף שלה מעיר
אחרת אז זה איכשהו ברור לי , כאילו ידעתי זאת כל הזמן. ובכל
פעם שאני שוכח את העולם ברגע שהיא מביטה לכיוון שלי ובכל פעם
שאני פוגש את העיניים הכל כך רגילות שלה אני פשוט יודע , היא
מלאך . ואז אני שואל את עצמי למה ? למה יש מלאכית בחיי ? למה
דווקא היא ? למה לא עובר יום שאני לא חושב עליה ? למה  ? ? למה
לא התקשרתי קודם ? למה לא אמרתי מילה ? למה אפילו לא ניסיתי ?
למה בכל פעם כשאני רואה אותה אני רוצה לצרוח  על האלוהים ששלח
אותה אליי ולמה אני רוצה לצחוק כל פעם שעולה המחשבה שהיא עוד
תהיה חלק מחיי הרבה שנים ? למה הבדיחה הזאת על חשבוני ? למה
גיליתי כל כך מאוחר שנורא קשה לחיות בלעדיה  ולמה אני כותב
סיפורים שכאלה באמצע הלילה ?

ולמה היא מלאכית של מישהו אחר .