אוף ואוף ואוף.
איך הבן אדם הכי לוגי והכי מחושב מצליח לא להיות מחושב ולהתחיל
עם אישה נשואה? מה לעזאזל הוא חשב שאותו הרגע? מילא, אם הוא לא
היה מכיר אותה. מילא, אם היא הייתה אחת של רגע. אבל, להתחיל עם
ידידה שלו, ידידה שלו כבר שנים, שהיא במקרה לגמרי אישה נשואה
(כלומר, היא נשואה ולא במקרה) ואחר כך להאשים אותה בבגידה כי
היא לא ספרה לבעלה על כל העניין...
מה הוא חשב באותו רגע? אולי הוא בכלל לא חשב?
זאת בכלל לא הייתה התחלה, הוא שאל אותי משהו (כן, זו הייתי
אני, אני הידידה הנשואה) ואולי היה שם איזה מתח רגעי, (זה על
פי הגרסא שלו) ודקה אחרי שאמרתי לו "לא" הוא אמר לי "ביי"
וזהו.
נגמר. אבל מה? הבחור היה חייב לעשות עוד טעויות, עוד הרבה
טעויות.
הראשונה הוא לצאת עם בחורה דכאונית, שמשום מה חושבת, חשבה, שיש
לי השפעה עליו יותר ממה שלה יש והייתה עסוקה בלפחד ממני.
מסתבר. חבל שלא ידעתי את זה אז. ידע זה כוח. תזכרו את זה.
טעות שניה, לספר לשתינו הכול. כלומר, לספר לי הכול זה בסדר -
לא סיפרתי כלום לא אף אחד, אני סוג של ספוג, סופג וסופג ולא
מספר. את מי זה כבר מעניין? היא ככה, היא אחרת. גלולות כן,
גלולות לא. קונדומים כן, קונדומים לא. אוף, היא חיה במין סרט.
בעצם שניהם חיו במין סרט. וגם אני. חייתי בסרט מצוין, יש לי
בעל, היה לי ידיד. נפגשנו, צחקנו. אהבנו, התעלסנו (אני והבעל,
שיהיה ברור).
לספר לה, זה כבר לא ממש חכם, כי היא יודעת, ממש כמוני וכמוכם
שידע זה כוח והיא אגרה את הידע שלה. אז היא אגרה ואגרה
ואגרה... אין לי שמץ מה הוא סיפר לה, גם זה לא ממש מעניין.
טעות שלישית שלו. אמממ... הויכוח בינינו על בגידה. מהי בגידה?
הוא טען שבגידה היא כל מה שאי-אפשר לספר לבן-זוג. ציינתי שהוא
פליט של קשר גרוע? הוא התחתן עם בחורה שהייתה שלו 4 שנים, פחות
או יותר, אני באמת לא זוכרת. כמה חודשים אחרי החתונה היא בגדה
בו עם איזה מישהו, בטח אחד לא יוצלח, אבל זה לא קשור לעניינינו
ועכשיו הבחור, הוא גרוש עם מטען על הגב. הוא כבר לא מאמין
באהבה אחת לנצח ודברים רומנטיים כאלה, מצד שני הוא אף פעם לא
האמין באהבה אחת לנצח ודברים רומנטיים כאלה, זאת הייתי אני. אף
פעם לא ריחמתי עליו בגלל הגירושים, אנשים נופלים כדי לקום
בסוף.
הדעה שלי על בגידה היא אחרת. אני גם נוהגת לומר "מה שהוא לא
יודע, לא כואב לו" ולכן, גם לא סיפרתי לבעלי על הפעם ההיא שהוא
התחיל איתי. הגנתי על בעלי מפני זה, לפחות חשבתי שזה מה שאני
עושה, אולי הגנתי גם על עצמי ועל הידיד. אמרתי לעצמי, שעדיף
שהוא לא ידע, אז לא סיפרתי. אני לא חושבת שהייתי רוצה לדעת עם
מישהי הייתה מתחילה עם בעלי בעבודה שלו. וככה הימים עברו חלפו.
בכל מקרה, למי שתוהה, אני לא בוגדנית. אני בחורה מונוגאמית
לחלוטין ואין לי נטייה לבגוד, בכל מקרה עכשיו אין לי נטייה
לבגוד. פעם המצב היה שונה.
בכל מקרה, הידיד פגש בחורה, למה הוא היה חייב לפגוש אותה? את
אותה בחורה דיכאונית, ארורה שזה שהיא גדולה ממני בכמה שנים לא
אומר שהיא בוגרת. ואת זה דווקא כן ידעתי. ושוב, אנחנו חוזרים
לזה שידע זה כוח. ציינתי בשיחות שלי עם הידיד שהיא לא בוגרת,
שהיא מעט אינפנטילית, כי יש לה דעות שהיו ועדיין טיפשיות.
ואז, אני ובעלי חגגנו את השנה הראשונה לנישואין ונכנסתי להריון
(למעשה, זה היה הפוך - קודם הריון ואחר כך שנה לנישואין)
ומאוחר יותר נוכחתי לדעת שהידיד הזה שלי, חושב שאהבה זאת
הקרבה. מחשבה יפה לכל הדעות. אני קצת לא מסכימה איתה, כי אהבה
זאת פשרה לפי דעתי, אבל אנחנו לא בדיון על מהי אהבה עכשיו. על
זה נדבר בפעם אחרת.
בין הידיד שלי לחברתו התעורר ויכוח. גלולות או קונדומים? מאחר
שהם לא הסכימו לא על זה ולא על זה (היא לא רצתה להכניס
הורמונים זרים לגוף שלה, הוא לא רצה קונדומים כי "זה לא אותו
דבר") הם הלכו על הטבעי, על הטיפשי, על המשגל הנסוג. רעיון רע
לכל הדעות. ואמרתי לו את זה. אני כבר הייתי בהריון, ידעתי מה
זה הריון, ראיתי את הדופק. עכשיו, בואו לא נכנס למתי העובר הוא
בן-אדם כי לא נגיע להסכמה, אבל אני תמיד הייתי נגד הפלות אלא
במקרים קיצוניים ואמרתי לו, לידיד שכשהיא תצטרך לעשות הפלה שלא
יספר לי כי אני לא רוצה לשמוע. אמרתי לו "אם אהבה היא הקרבה,
למה שאחד מכם לא יקריב עבור השני?" כמובן, שאם אני מנסחת את זה
ככה, אז זה לא אותו דבר. בסוף, הם סיכמו ביניהם על הימים
הבטוחים (לפני הביוץ, אחרי הביוץ) וכו' וכו', אבל אני המשכתי
ללחוץ עליו ולטעון שיש צורך באמצעי מניעה אחר.
טעות רביעית, יום אחד הוא צרף את חברתו לויכוח. הייתי נגד
הצרוף שלה לויכוח, כי זה היה ויכוח סרק - ידעתי שאני לא אנצח
ובסופו של דבר הם יעשו מה שהם רוצים. הידד free will! ואז, היא
פולטת לי, ארס. נחשה שכמותה. ארס ורוע. מזל שהארס שלה לא הרג
אותי. לא, הארס שלה לא הרג אותי, אבל הוא הרג חברות של שנים.
היא אמרה לי שההיריון שלי הוא ניסיון לשמר נישואין, עלבון שלא
הייתי מוכנה אליו. שנאתי אותה על המשפט הזה, שנאתי אותו על
המשפט הזה. הוא נתן לה את הכוח עלי, הוא חשף אותי בפניה ועכשיו
זה נגמר. אני חשפתי אותו בפני בעלי ואמרתי לו שאין מצב שאני
סולחת לידיד. הידיד הוריד את ההגנות שלי בפני חברה שלו, בלי
רשותי, אז אמרתי לו שלום, קבל את הדין, זה נופל מלמעלה ממש כמו
בשיר (של מיכה שטרית, "באביב")
והוא מקבל את הדין בשקט.
זאת אני שקשה לי. זאת אני שמתגעגעת.
כי הוא בחור לוגי, מחושב, ממוחשב. אצלו הכול עובד על 0 ועל 1.
עכשיו אני על 0 והיא על 1.
ואני? גם אני לוגית, לפעמים, באירועים נדירים. באותו יום,
כשניתקתי את הקשר, הייתי מאוד לוגית. אבל בעלי אמר לי אז, והוא
צדק. ישנם ימים שאני רוצה לחזור ולהיות איתו בקשר. למה הוא
ואני צריכים לשלם בגלל בחורה אחת, ארורה? אולי אני נותנת לה
בדיוק מה שהיא רצתה, כי היא פחדה ממני. מאיפה לי לדעת שלא נתתי
לה את הניצחון?
ומצד שני (יותר נכון, הצד של בעלי), מי אמר שהוא לא אשם בכל
העניין? מי אמר שהוא לא אמר לה את המשפט הזה? הרי אני, כמו סוג
של מובן מאליו אצלו כבר 10 שנים. (כן, 10 שנים של ידידות)
ואולי אבדתי את היוקרה שלי בעיניו? מי יודע. הרי הוא זה שיעץ
על טיפול זוגי בשעה שהתחבטתי האם הנישואין היו הדבר הנכון
לעשות, בשעה שאמרתי לו שיש עוד מיליון דברים שלא עשיתי, הוא זה
שנתן לי את הספר של זיוית אברמסון על טיפול זוגי ובמקום באמת
לדבר איתי, הוא מלמל סתם דברים על לא כלום ורק אמר לי שוב ושוב
"טיפול זוגי" בשעה שאני לא רציתי טיפול, רציתי להיות בטוחה
בעצמי. במעשים שלי, באהבה שלי.
הוא הבחור שלא ידע לשמור על הנישואין שלו, שאשתו רצה לידי בחור
אחר כל כך בקלות, שגם כאשר התעורר בלילה והיא לא הייתה שם
עדיין לא חשב על בגידה. מה קורה במוחו של אדם כשהוא מגלה שאשתו
מזה שנה, בגדה בו 3 חודשים? ואחר כך עוד המשיכה והייתה בקשר עם
אותו הבחור. האם יכול להיות שהוא אמר לחברתו משפט בסגנון של
"היא בסך הכל מנסה לשמר את הנישואים שלה, כי היא מפחדת שהם
יגמרו?"

חוסר הודאות הזה הורג אותי. בטוח שהוא לא אותו אחד שהיה לפני
10 שנים, אבל שינוי קיצוני מקצה לקצה? שינוי שבו הוא מוכן
להרוס את הכול? אחרי הכול, הוא התחיל איתי. אני, אישה נשואה.
הבחור של לפני עשור לא היה מעז להתחיל איתי, או אם כל אחת
נשואה אחרת. או אם מישהי בכלל...
ובטלפון הוא נשמע כל כך מתנצל, כל כך מצטער. כל כך לוגי.
בכל מקרה, עכשיו זה הזמן שלי להיות לוגית. מאחר שיכול להיות
שהוא אמר לה או יכול להיות שהוא לא אמר לה ואין לי דרך להיות
בטוחה כי אני לא אשאל אותה והוא כבר הכחיש פעם אחת את העניין
(אמת או שקר, מי יידע?), מאחר האמונה שלי בו, נפגמה ואין דרך
לתקן את העיוות הדבר הכי טוב לעשות זה פשוט לשמור על נתק.
נתק מוחלט. דממת אלחוט. סוף. נקודה.