לאייל החייל

מבין עצים של תקווה כותבת לך
העומד בין שיחים של דממה
עצים כבר לא נראים אצלכם שם
ואין מאחורי מה להתחבא
רק נותר להצמד לקרקע הטרושה
ולצפות שבו ברגע אלוהים יבוא
בעצמו ויראה
פה שקט חודר קודר לאוזני
יפה באכזריותו כמו תמיד
כמו ארץ אחרת דוממת סוחפת
לתוך טבע בלתי אפשרי
התחושה המרה עולה כאדים ממני
מתפזרת ומתפוגגת אור השמש היפה
והכל פה נהדר, נהדר מדי
בעיות סתומות כמו לפני מלחמה

הכל בסדר אין פה עצב
הכל שייך לקרבות ולתוגה
עטוף באריזה ושגר דרומה לכאן
אנסה להטביע גם את שלך

רגע לפני העלמותך בחלום
ובכאב העצום המתקרב
הרשה להגיד שהיופי לא תקין עוד
מהיום בו נסעתם ללא שם.