אני לא מרגיש שלם עם עצמי, בצורה מוזרה שכזאת.
אתם מכירים?! מכירים את התחושה הזאת שיצאתם מהבית ואתם בטוחים
ששכחתם משהו אבל פשוט לא מצליחים להבין מה?
מכירים את התחושה שחזרתם הביתה מטיול ארוך ומהנה, הסתכלתם
בתמונות ופתאום גיליתם שלא הצטלמתם עם הבנאדם הכי חשוב ועכשיו
אין לכם מזכרת ממנו, אלא רק אוסף של תמונות של אנשים, שפתאום
לא נראים לכם חשובים בכלל?

ככה אני מרגיש, אני מרגיש שמשהו כאן לא טוב, משהו התפספס בדרך,
שלא שמתי לב שהשארתי את שתי הרגליים שלי בתחילת מסלול הריצה
ועכשיו מאוחר מדי לחזור אחורה, אחרת כולם ישיגו אותי.
והנה, אני בולע את הרוק ואומר לעצמי "נעבור גם את זה!" אבל די,
מאסתי בשגרה, מאסתי ב"נעבור גם את זה!" לא עברתי את זה מספיק?!
כל יום! כל שנייה!

אני זוכר שכשהייתי קטן והייתי מדבר על העתיד, כל משפט היה
מתחיל ב"כשאני אהיה גדול ועשיר". כאילו זה ברור מאליו וכל כך
פשוט, פשוט עובדה! להיות גדול ועשיר.
עשיר - לא רק בכסף. להצליח, להיות עם אישה, ילדים להחזיק עסק
בכבוד - עשיר בהכול.

אז מה עכשיו? עכשיו לאן? אני עומד כאן, לא בטוח איפה אני... מה
אני בכלל עושה, לאן הולך? אני יכול לפרוש, אני יכול לעזוב
בשיא. שיא הכישלון, ובכול זאת שיא.
אני יכול לקחת את הכול ופשוט ללכת מכאן, ללכת אחורה, ללכת
קדימה, אבל פשוט ללכת מכאן.
אם הייתם במקומי מה הייתם עושים? אני לא בטוח, בדבר אחד אני כן
בטוח, שכל אחד, אבל כל אחד, היה אומר לעצמו "מכאן, לאן?!"