בלי שום נדר,
היא אוספת כל שבר,
מהפרידה הזאת.

בתוך הים לשחות,
להגיע אל האי של התקוות,
לחפש הרפתאות, לבחור מי להיות.

עיניים אדומות,
קצת אחרי הבכי,
כלואה מאחורי הסורגים,
שאותה חונקים.

והיא רוצה להיות לבד,
שכולם יעזבו אותה,
כל דבר מציק,
על הנשמה מעיק,
בדרך של עצמה,
אפילו בלי עצה קטנה,
היא בסה''כ ילדה...

העלים כבר ממזמן,
נשרו, נבלו מהעצים,
ניסתה להגיע לצמרת,
החליקה לשורשים.

והיא יודעת,
שאי אפשר הכל להשיג.
אבל לא יודעת,
שאת הבכי אי אפשר להשתיק.

והיא רוצה להיות לבד,
שכולם יעזבו אותה,
כל דבר מציק,
על הנשמה מעיק,
בדרך של עצמה,
אפילו בלי עצה קטנה,
היא בסה''כ ילדה...

לא מצאה מקום,
לקבור את המראות
שסובבו אותה
במשך דורות.

צפה בתוך חלום,
חלום של בלהות,
בלבלו אותה,
ועכשיו היא בודדה...