נטחנות לך מחשבות אפוקליפטיות על מלחמה ואסונות טבע ואת מפחדת
שאולי תשרדי. חוסר לא יציב בנורמליות, הם יקראו לזה, ואת
היחידה שתביני שאולי זה חלק ממך.
את דנה את עצמך למאסר עולם בכלובי דכאון ואזיקי שנאה, שמשליטה
בך גבולות הנאה, והם תוהים איך את מסוגלת.
החרטה נוגסת עמוק בכפות רגלייך וההליכה בשדות החרושים הופכת
למסעות נסיוניים, שמגינים עליך בדיוק ממה שאת צריכה.
תפילות של סליחה יילחשו מעבר לחלונות נפשך ויתקלו בקשיים
שמציבים חוטי התיל שלך.
את תדברי עם הפחד, תסבירי לו כמה שאת מפחדת להיות לבד.
והוא ילחש לך שהוא תמיד ישאר איתך. |
