בסולמות של פחד אולי תגיעי לגגות התקווה.
בדרך לשומקום חשבתי שאולי לשדות אין כל משמעות והתמימות סתם
נרקבת מרוב הניצול שלה, ואולי מרוב שאני מנסה להיות עצמי - אני
רק נבלעת למראות ושיבולים שמתנדנדים ברוח.
דקים כול כך מתת תזונה
ומלאים בכול כך הרבה שברים, שנעלמים ביחד עם העובדים הזרים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.