"כשהמידע החדש  עוכל הרשנו לעצמנו להתחיל לבכות"
בעצם, עיכלתי שהייתי בהופעה רק לאחר שבוע.
וכמו מתוך מערכון סטירי הפצצנו את ביירות ימים אחדים לאחר שרוג'ר שר לנו את
השיר שלו על המשפחה הלבנונית שאירחה אותו בטוב לב בביתה שבבירות.
אז מה למדנו מההופעה? (חוץ מלהתמסטל?)
- שמלחמה זה עסק מרוויח.
- שממלחמה אפשר לעשות שירים מרגשים.
- שאפשר לאסוף חבורה של 50.000 ישראלים בשדה חומוס למרגלות הכפר הערבי-ישראלי
'נווה שלום' בלי שאף אחד מהם יצפור בפקקים בדרך, בלי שאף אחד יצעק כגורילה על
חברו שמסתיר לו טיפה את הבמה, בלי שאף אחד יתחיל תיגרה וכשכולם יחוו ביחד שיא
התרגשותי והיסטורי עם חיוך על הפנים.

גם זה משהו...


Should we shout, should we scream
"What happened to the lebanon war dream?"
Oh Ehod, Ehod what have we done?