|
עורה מפלח בלהב ארגמן.
חושפות ידיו שפתי כבשן.
עוצמת עיניה נוגעת בעצמה.
מגופה נוטלת שריד קיומה.
בתוכה נע לאלם דופק,
כעלט המשליך הילתו לאופק.
עוד לפני מוצק הוא בחלבה,
נץ ליבתו נעלם בתוכה.
|
|
|
לאט ובשיטתיות
משנים את הכיתוב
על חלקיה השונים
של אנטומית
הבמה, דפיוצר
הופך דף אישי,
ראו אור הופך
הוציאו לאור וכך
הלאה... יום אחד
שלך לחמך עוד
יהפוך ל...
מה?!?!?!?!
שפוך חמתך?!
צרצר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.