פוסע לאורך הרציף
מונה את אדני הפסים
אחד לאחד
מספרם, מי ימנה?
סדורים הם כארונות מתים
אחר אסון
פיח מכסם
והמסילה פרוסה.. עד אינסוף

מעיף מבט בשעון התחנה
בתזוזת מחוגיו
האוסף שניה לשניה
ובתנועה חדה
מקדם עצמו בעוד דקה
תנועה מעגלית
אינסופית
משהו סיזיפי

בדומה לציפייה לבא הרכבת
התרחשות ידועה וקבועה
אך עדיין לוטה
בתחושת התרגשות ופרידה
עת את הרציף היא עוזבת
מפליגה

בנפנוף יד נעלמה
ושריקה שאת האוויר פולחת
כבר היא מפליגה לדרכה
אותך,
לוקחת עימה

סופר את אדני הפסים


צאר