ככה זה. מלחמה.
כשהייתי קטן, שאלתי את אמא: "אמא, כשאני אהיה גדול אני גם אהיה
בצבא?" והיא אמרה לי: "כשאתה תהיה גדול, כבר לא נצטרך צבא".
ואיך זה יכול להיות, שדווקא אני, שהכי פוחד ממלחמה - נמצא בצבא
באותו הזמן. נכון, אני לא לוחם.
אני לא מהחיילים האמיצים שנכנסים לתוך שכונות הומות מחבלים
ומצליחים לשרוד. אני לא מהחיילים ההם שנמצאים בטנק ובודקים
שהשטח נקי, שאף אחד לא יתקוף אותם - אבל הטנק אינו שכבת המגן
הטובה ביותר שיש וגם הלוחמים האלו נמצאים בסכנת חיים גדולה.
אני לא מהחיילים ההם.
אני מהחיילים האחרים.
אני נמצא כרגע בחיפה. כמו עכו, צפת, קריית שמונה ועוד ערים
נוספות - גם פה נופלים טילים וקטיושות.
אני נמצא בשטח אחר. התפקיד שלי הוא שונה. מה אני עושה? בסך
הכול נמצא בחניון תת-קרקעי ועוזר לילדים לשכוח מהמלחמה. נשמע
פשוט? נשמע קל? זה בהרבה יותר קל מאשר להילחם בשטחים מלאי
מחבלים - אבל זה לא פחות חשוב. כשהילדה הקטנה באה ואומרת: "כול
כך כיף לי כאן שכמעט שכחתי מהחיזבאללה", אז אתה מבין שהתפקיד
שלך הוא אחד התפקידים החשובים ביותר.
כשבבוקר אתה מגיע לחניון התת-קרקעי וילדים רצים ומחבקים אותך
ורוצים לשחק איתך משחקים, כי הם יודעים שאתה שומר עליהם. כשאתה
עושה הרבה דברים מצחיקים ואפילו עושה צחוק מעצמך רק כדי לראות
את החיוכים על פניהם של הילדים הקטנים. כשאתה מוצא את עצמך
מסביר לילד ערבי מדוע המצב הוא כול כך קשה, ומדוע צבא ההגנה
לישראל מפגיז בלבנון והכול בשביל להגן על ישראל, על המדינה
שלנו והילד, עדיין לא בן 13 אפילו.
אני לא לוחם - אבל ככה אני מרגיש. ברגע שנופלת קטיושה כל כך
קרוב, שהיא מנפצת את חלונות המקום שבו אני מתגורר, ואני מבין
שנשארתי חי - אני אומר תודה לאלוהים. אז מי אני בכלל?
חייל בן 19 שבעצם גר בתל אביב. ואם לא הייתי חייל, לא הייתי
מרגיש את המלחמה. אז הייתי שומע בחדשות, קורא בעיתון וממשיך את
היום כרגיל. אבל להיות חייל זה שונה.
אני לא לוחם - אבל נמצא בחזית הקרב, כשנכון לעכשיו - החזית היא
העורף. אני מקווה שהמלחמה תסתיים בקרוב. לבלות במקלט שבועות
שלמים, זה לא בדיוק הבילוי המועדף על בן אדם, ובטח שלא על
משפחה וחברה שלמה.
ניצחון או הפסד? מה זה בעצם משנה? את המתים לא ניתן להחזיר,
ואין הון שבעולם שיכול לפצות על זה.
אז איך אפשר לקרוא לתפקיד שלי? הרי אני לא לוחם ובכל זאת נמצא
בסכנת חיים כמו שאר החיילים ואזרחי המדינה. אפשר לקרוא לי
מדריך נוער, כמו שם התפקיד הצבאי שלי, אפשר לקרוא לי מדריך
קייטנה, אפשר לקרוא לי בייביסיטר ואפשר פשוט לקרוא לי
חייל - בצבא ההגנה לישראל.