עכשיו שעלי להחליט לבקש את ליבך או לא אני מפחד,
בכל רגע עולים מחשבות רגשות שהבטחתי לשכוח.
הפחדים שמילאו אותי האם אצליח להעניק לך.

האם אדע לשתף אותך בעולמי, להיות איתך ברגעים שלי
ללמד אותך את העולם שלי כדי שתוכלי להביט בו בעינייך
לספר את שרוחש ליבי, את האהבות והפחדים
את האהבה שאני מרגיש כלפייך
והפחד שלא אדע להעניק לך אותם.

האם המרחק הפיזי כיצד נלחם מולו ונתמודד עימו,
העם נדע למצוא את השביל שיקרב את שנינו
האם נדע להתמודד מול הלחץ מבחוץ כדי לקרב
אחד את השני, האם אדע לא לברוח.

האם המשקעים הפחדים שכל אחד מאתנו סוחב
ייעלמו מחיינו או יישארו לרדוף אותנו לעד.
אין אנו יכולים להיעלם מהם כתמיד היו שם לצידנו,
האם נדע ללמוד מהם,
האם נדע להפוך את המשקע למקום בונה ולא הורס.

אני פוחד, כאני מבקש אותך אבל מפחד לא לדעת לתת לך את הכל
לחזור על טעויות עבר ללכת בשבילים מוכרים שבהם לא נזהרתי
ללכת בדרכים ולא לדעת ללמוד את הדרך.
מפחד שלא אדע ללמד אותך לגעת בליבי לשמור על ליבי.

כל רגע שחולף מפחיד אותי, האם לגשת לבקש את ידך לנסות להיות
מאושר לצידך
לנסות לא לטעות אבל לנסות להיות מי שאני ולהעניק את האושר.
או ללכת מבלי לשוב ועד יומי האחרון לשאול האם יכולתי להיות
איתך מאושר
האם יכולתי לקחת אותך לחיי לגרום לך להיות מאושרת.

איני יודע את התשובות ואולי לעולם לא אדע...