הכאב תמיד מכרסם בי
מעלה את אותו פחד שמבקש להישכח
אף פעם לא סלחתי לעצמי על שפגעתי בך
אף פעם לא אסלח לעצמי על הכאב שגרמתי לך.
עכשיו שאני מכיר את הכאב כמלווה אותי,
מבקש אני לשוב להיות שלך, לחלוק ולאהוב.
אבל עדיין מפחד ואולי תמיד אפחד
אפחד מעצמי, אפחד לפגוע אפחד לטעות.
תמיד הכאב הזה רודף אותי בשעות השקטות
של הלילה כאשר איש אינו נמצא
ורק אני ומחשבותיי מלוות אותי בדרך החשוכה
של כאב, על הימים שחלפו ועל הרגעים בהם
לא יכולתי לעצור את הכאב.
אני מבקש להיות איתך לבנות עולם אבל מפחד
מפחד להיות אותו אדם שפגע בך.
אותו אדם שלא ידע להיות שם ונמוג לבין הצללים,
הצללים שבהם אני חיי,
חי את הכאב ואת הפחד.
מדוע לך לבחור בי, מדוע מבקשת את, את הכאב
מדוע להחזיר את אותו אדם שפגע בך
מעדיף להיות לבד ולא לפגוע.
מבקש את בדידות עולמי שבה תמיד אני שלם
ולא לפגוע בזאת שאותה אני אוהב.
בחרי באחר, בזה שליבו נקי מיסורי הכאב
בחרי בו ותני לי לשוב לממלכות הצללים,
לשוב לממלכה שתמיד בשבילי היא בית ובה איני פוגע.
עזבי אותי כאיני ראוי להיות לצידך,
הכאב תמיד מכונן בתוכי בנשמתי ואיתו הפחד. |