שב וחוזר לבאר הנטושה
לאחת שמאחורי הצריף המכושף
זוכרת?
שהיו רק שלנו
לבריחה
למקלט
לאהבה ראשונה בקיץ רחוק
הריח חלף ואיננו מזמן
והזמן
הזמן אולי במכוון השחית
והשליט
עזובה במקום
הנראה, ומרגיש כה עזוב
כה כהה
באר נטושה זה כל שנשאר
וחבל אכול קשור לדלי החלוד
עם השם שלי ושלך חרוט מתחתיו
מתהום הנשייה מושך את החבל
ומשחזר לי עבר
שעבר
וגולל לי אותו לפני שאסתום הגולל
על אותו העבר ואותה הבאר
המים, במפגין ומפגיע
זכים וצלולים
וטומנים בחוום את הטעם ההוא
טעם שפתייך
ומעלה לי באוב את פנייך חיוורות
שטות בבתוך מי הבאר
ונושק למשתך הרטוב
למי שהיית
ועוצם את עיניי כי דמותך נמוגה
מהדלי הרוטט בידי
אך הטעם, אלי, כה מר ומתוק
משקר ומשכר
הוא טעם שפתייך
ולוגם עד תום
לוגם זיכרון |
