על אגם באמצע שום מקום,
שטה אני על סירה רעועה וקטנה,
אל עבר היער העבות ושכוח האל.
אני מביטה מסביבי,
מנסה לצלם בראשי את כל המראות הנפלאים,
את גווני המים המתלכדים עם השמים הצלולים
והאווירה הגורמת לתחושת ריחוף מרעננת.

אך לפתע
הכל מתנפץ לרסיסים.
זרם גדול שועט לעברי.
אני מתחילה לטבוע בתוך המים
שעד לפני רגע נראו לי קסומים כל כך,
בטוחים כל כך.
אני צועקת, מפרפרת במים הקרים,
אך צעקותיי החנוקות אינן נשמעות.
הן נעלמות במראה הקסום של הטבע
ואילו רק סירתי הרעועה נשארת דוממת
באגם הגדול,
הקר
והכחול.