לילך המאמוש / הלוואי |
הולך, יושב, קם מהכיסא
קושי להתנסח, אך מנסה להשתפר.
מוצפת רגשות שלא היו לי, ואתה -
בלי מילה, בלי חיוך,
אין נשיקה וה"להתראות" בחיבוק.
והגוף כואב מדקירות הסכין,
הלב נשבר ונשרפים הרסיסים.
אינך יודע הרגשתי,
איני מחטטת בפצעים כואבים,
אולי תנחש, הלוואי שלא רואים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|