במקום הזה שהתחלתי לעבוד
יש בעל עסק שמן ועייף
שמפסיד כסף
ולא מוצא דבר בין
ערימה של קלטות.
התורכי ואני
עובדים כמעט בחינם.
(לי זה משתלם,
כי אני לומד להחלים
מעצמי תוך כדי.
והתורכי -
אדם טוב
ותמים שצריך
לאכול)
איש איש בשולחנו,
חותכים ומחברים
סרטי חתונות של
אנשים מפלסטלינה.
מתעסק בכל הדברים
שאנשים אוהבים
להסתיר בעזרתם
את החוסר הברירה
(או את ה
החלטה שנובעת
מחוסר החלטה)
ואני מחדיר הרבה
מהרעל הפרטי שלי לתוך
הסרטים האלו,
מבלי לשים לב.
(הבוקר,
סיימתי לערוך סרט
והראיתי לתורכי
והוא חייך את החיוך
חסר השיניים שלו
ואמר לי במבטא כבד
'אנשים-משלמים-רוצים
שמח. למה-אתה-עושה-כמו
תשעה-באב)
מבריא
על גב של אחרים,
כמו שאני יודע
(באותה מידה יכולתי
לשכב עם בנות אובדות,
שאין לי רצון בהן)
מול מסכים מרצדים
כוסות נשברות
וטבעות מחליקות על
אצבעות מהוססות.
קדימה ואחורה,
איך שלא אסתכל
על הדברים -
אני מעדיף
שהזיכרונות שלי יישארו
על ניירות מתקמטים
ובתאים אפורים
שנושרים כמו
ימים
מלוח שנה על קיר
או בראשה
של האישה שאפגוש
ובשבילה אפסיק לכתוב
חיידקים
והלוואי והיא לא תזכור דבר
ממנה וממני
ונהיה כמו דגים
בשקית
משם והלאה |