אני חולם על אירופה
בהקיץ עם עיניים פקוחות
נדמה לי ששם באמת יהיה לי טוב
אני מתחיל לגלגל תוכניות

כאן זה יותר מידי קשה
אני צריך אישה לחלוק איתה את האבנים הקטנות
ואת הורדים המדממות
כאן זה קשה מידי לבד

שאר הזמן אני רץ במירוץ המוטרף
בדרך ליוקרה בדרך לתעודה
בעקבות הזהב
כשאני חוזר הביתה
אני באמת כבר מותש

ואז אני חולם את אירופה
על גבעה מעל בקעה עם יער ואגם
בהגיעי רכוב על אופני-הרים
אל הכפר הקטן,
(אולי עוד אמצע טבעת יהלום שאותה תהלום
ואולי הפעם, כשאחזור, לא נלך לנפרד)

אינני יודע איפה את, עם מי את,
מה את מרגישה עכשיו

אני מגלגל את העשן על לשוני, כעת,
מספר לאלעד על הפעם האחרונה שהייתי פוחד,
כשפתאום גופי בוגד בי, באמת

השחר של הזמן
הוא זמן הלילה השחור
בו נותנת האשה אור
ובלעדיה יש בי חור

אני חולם על אירופה, עכשיו
על בתי המחמד הבנויים עץ
כיצד מעודף רגש הייתי מתפוצץ
ובין לבין מבין דברים דרך היופי
(ואיך שחזרתי להציע לך נישואין
ילד בן 19 עם ביטחון בנפשי)

השקט שלי מתקלף
אני מסייד את הקירות ובונה את הבית שלי
שיתאים
פה ושם עולות לי מחשבות בראש
כמה שהולך להיות לי טוב
(עם ילדים משלי משחקים על המים האלו
מי-הים שאף פעם לא משתנים)

אבא והמלאכית כבר קבורים מאחוריי
ואני סוחב את שקי העתיד- כבר רק על כתפיי