בשקיעה, הנה אני יוצא.
בזריחה, אני כבר בודק מה מצב העננים.
הנה אני כאן בכביש, חושב על ה-10 שנים המושלמות שהיו לי...
זה מוזר שאני יכול לספר לו, ולא לכם...
כמה זמן היה לי. שכל יום עובר ללא טיפ.
כבר השקיעה, והאורות נדלקים באופק, ברקע כתום בצפון. בצפון?
משהו חסר בשקיעה, היא אמורה להיות במערב...
משהו חסר בי, שאני חייב להשלים.
שם בזריחה, לחשוב שכל יצור חי, חי לו 10 שנים מושלמות משלו.
אני מרגיש כמו רוח. כל אדם שעובר לא מרגיש בי, רק באתי לבדוק
מה קרה לא לפני הרבה זמן.
השקיעה יורדת יותר, ואתה נעשה עצוב יותר. לי יש רגשות...
למה השקיעה עצובה יותר?
לבכות בשקיעה, ולשמוח בזריחה.
כי שם החיים יורדים, ושם הם עולים.
וחייבים להיות שמחים, כדי להיות עצובים...
לבכות בשקיעה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.