למה את לא מבינה,
לא יודע כיצד לספר לך
שבה אני מאוהב
רוצה אותה לעצמי - חושב, לעד.
מתלבט איך לנסח
איך להעביר למילים
אבל הכול לפתע נמחק
אך הזיכרונות - הו, הם עולים
חושש מלומר לך, על רגשותיי לאותה הבחורה
איך תגיבי, אולי ברע?
למה את לא מבינה, אהובתי
אותך אני אוהב, כן זוהי הרגשתי
הבחורה שבמראה כה יפה ועדינה,
אומרת לי את אותן השורות בחזרה
ליבי הולם, פועם
האם גם היא אוהבת אותי,
או את דמותי שבמראה?
חושב מה להגיד לך,
די, זה הכול על אהבה
לא רוצה להבטיח
שזו תהיה הפתעה
כי אחרי הכול זו שאני אוהב,
היא הבחורה שאת רואה במראה...
מה להוסיף ומה לגזירה
אכתוב סרנאדה לכבוד אותה הבחורה
שם אביע ללא התלבטות,
ללא ליאות
על צורך קיומי מאין כמוהו, מתגלם ברגשותיי כלפיה
הרי זוהי - אולי אינך יודעת- האהבה.
ברם, מה תאמרי לי יקירה?
כשתגלי שזו את שאני אוהב במראה?
למה את לא מבינה, אהובתי
אותך אני אוהב, כן זוהי הרגשתי
הבחורה שבמראה כה יפה ועדינה,
אומרת לי את אותן השורות בחזרה
ליבי הולם, פועם
האם גם היא אוהבת אותי,
או את דמותי שבמראה?
נכון אני מגזים
מי לא?
אם זה לא מושלם,
זה תם.
כמו פאטה מורגנה
בליל קיץ חם
אם להיכנס בפרוטרוט, כי ברצונך לדעת
אומר לך זאת בלאט
חיוכך המקסים, עקום לעיתים
מבצבץ מבין קפלי שפתיים דקים
עינייך בוהקות, לא זוכר את צבען
מזכירות לי ים וחול, ומעורפלות כמו עשן
עורך הנעים למגע דמיוני
פנייך כה ענוגות זה לא הגיוני
האם זה חלום, שואל את עצמי
או אולי אינך מבינה?
אני אוהב את שעליה את מסתכלת במראה
למה את לא מבינה, אהובתי
אותך אני אוהב, כן זוהי הרגשתי
הבחורה שבמראה כה יפה ועדינה,
אומרת לי את אותן השורות בחזרה
ליבי הולם, פועם
האם גם היא אוהבת אותי,
או את דמותי שבמראה? |
