ביון העתיקה חיי לו אדם בשם הרקולס, איש עני, מפשוטי העם.
החלום שלו היה להיות גיבור, להיות חזק...הוא עצמו היה רזה
וחלש, כל הילדים
צחקו עליו בגלל שהוא לא היה יכול לבעוט בכדור או לזרוק את
הכדור לסל, וכל
הבנות היו צוחקות עליו על זה שהוא היה מכוער.
בלילה הוא היה חולם על זה שהוא גיבור וחזק וגבוה, וכל הבנות
רצו אותו, אפילו
האלים נתנו לו מקום מיוחד בהר האולימפוס, זאוס היה קורא לו בן,
והוא היה
נלחם ברשעים ובאלה הרשעית הרה, והתמונות שלו היו על כדים.
יום אחד אמא נתנה להרקולס משימה, ללכת לעיר הקרובה ולקנות לה
כד זהב קטן,
הרקולס היה הרפתקן מלידה והוא ממש ממש רצה ללכת, אז אמא נתנה
לו שקית קטנה
של מטבעות נחושת ושלחה אותו בדרך, הרקולס הקטן קיפץ לו בית
העצים והגבעות
הקטנות עד שפתאום...
"היי גמד מה אתה עושה פה?"
הרקולס התחיל לרעוד ולבכות, "אני הו...הולך לקנות לאמ..א שלי
כד קטן"
"הנה הטעות שלך, אתה לא הולך לשום מקום, תפוס אותו סמיילי"
ברנש ענקי עם חיוך מטומטם להפליא תפס אותו והפך אותו, צלילים
של מטבעות
נופלים נשמעו על הקרקע
"ובכן גמד, ציפיתי ליותר, אבל מישהו בגודל שלך, בקושי תוכל
לסחוב כסף"
שני השודדים לקחו אותו וקשרו אותו לעץ, עמדו לידו חצי שעה
וצחקו עליו ואז
הלכו ונעלמו בין הגבעות.
הרקולס המסכן התחיל לבכות חזק כמה שיכל, אבל שום דבר לא עזר,
אפילו נשמעו
צחוקם של זאוס ואתנה מלמעלה, משועשעים מליצן החצר החדש שלהם,
עד שפתאום הצחוק
הפסיק, ברק פגע באדמה, וזאוס הופיע
"איזה ילד נודניק אתה!!!, כמה אתה יכול לבכות...אני אעשה איתך
עסקה, אתה
תפסיק לבכות, ואני אתן איזה משאלה שתרצה".
הרקולס הפסיק לבכות לרגע, ואז התחיל לבכות חזק יותר.
"טוב, טוב, יא נודניק!!!, שלוש משאלות"
הרקולס חייך חיוך רחב כמו סמיילי הג'בר שתלה אותו על העץ.
בינתיים זאוס הוריד אותו מהעץ ונתן לו כפה על זה שהוא חשב יותר
מדי.
"נו, איך לי את כל היום, אני צריך להכניס כמה נשים להריון".
"טוב, טוב, יש לי שלוש משאלות, קודם כל אני רוצה להיות גבוה
וחזק ושרירי ושכל
הבנות יאהבו אותי, אח"כ אני רוצה להיות גיבור, שכולם יכירו בי
כהרקולס הגדול,
האדם שעצר את כל המפלצות, האדם החזק ביותר בעולם, מודל לחיקוי,
כולם יפחדו
ממני, והאחרונה, אני רוצה שתהיה אבא שלי".
"אתה מבקש דיי הרבה ילד, זה יזעזע את האולימפוס, אבל הבטחה זה
הבטחה, תקום
מחר בבוקר וכל זה יתממש".
הרקולס השמח רץ מהר מהר הביתה, אמא שלו שאלה אותו מה עם הכד,
הוא אמר שלא היו
אז הוא קנה לעצמו כמה ארטיקים, הוא גם סיפר לה את הסיפור, אחרי
כמה רגעים
היא התחילה לצחוק עליו, ונתנה לו כלכך הרבה כפות, עד שנמרח על
הקיר.
"עוד חולה נפש?, כמו אבא שך".
שום דבר לא העציב את הרקולס, הוא הלך לישון במחשבה שמחר הכל
יהיה שונה.
הלילה היה ארוך, מאוד מאוד מאוד ארוך, אבל כשהגיע בוקר.
"בום!"
חבטה ענקית נשמעה בבית, הרקולס התעורר על הרצפה, כששברי המיטה
מתחתיו, הוא
קם, התחיל להתהלך בבית קצת, ואז התחיל להרגיש שונה, גבוה, חזק,
הוא ניסה לרוץ
מהר, ועבר דרך הקיר, הוא נדהם מדבריו, הוא התחיל לבכות מרוב
שמחה.
הוא רק יצא מהבית וכולם התחילו להלל אותו, "יחי הרקולס, הנה
הרקולס".
הוא היה הבנאדם הכי שמח בעולם.
עברו שנים, והוא נמשך כאגדה, הביס את הרעים, וקיבל את כל
הבנות, אבל עם הזמן
הוא נהיה מאוד מאוד אדיש ומניאק, הפסיק לעזור לאחרים, לא היה
אכפת לו מכלום,
אפילו מאמא שלו שמתה בשנה ההיא, היה לו את כל מה שהוא רצה,
נשים ותהילה, גם
הובטח לו שאחרי מותו תהיה עליו תוכנית טלויזיה והרבה מאוד
סרטים.
זאוס התעצבן, יון לא הייתה כמותה, הרקולס קיבל את כל הסימנים
שיכל לקבל,
ברקים, רעמים, סופות, מפלצות, הטפות מהאלים, עד שנשבר להם.
יום אחד הם כולם קמו, הזהירו אותו בפעם האחרונה, אבל הוא היה
אדיש כלפהם,
הוא חצי אל, הם לא יכולים לפגוע בו, ואז אולימפוס רתח, וברק
חזק מאוד מאוד
יצא ממנו, פגע בהרקולס והפך אותו לתרנגול בו (מאנימניאקס)
וקילל אותו בקללת אלמוות.
מאז הוא לא התקבל לאף עבודה אחרת, לא האמינו שתרנגול ענקי זה
הוא למעשה הרקולס.