הרוח של הרי ירושלים
מתעקשת
ללחוש שיר ערש מארץ זרה.
אולי איננה יודעת, אבל האנשים
של הרי ירושלים
אינם מבינים את השפה, וממילא
אינם ישנים לעולם.

אילו הייתי אני
הרוח של הרי ירושלים,
הייתי בוחשת במי המעיינות הצלולים,
הייתי מרעידה ומרשרשת
בעליו של כל עץ אלה.
הייתי  ממהרת מסלע מאובק אחד למשנהו, ואוספת לחיקי
זמזומים של דבורה,
ואת קולות זמרת הדרורים.

ואז,
לעת שהערב נמשח על הואדיות, הייתי נישאת.
את הצלילים הייתי מוהלת
במקצב צעדי האנשים של הרי ירושלים.
כשבדריכת רגל אוהבת
הם היו סוללים שביל צעיר,
הייתי אני מנצחת
על ניגון שיזכיר להם בית,
של שיר לכת מוכר וישן.