ובחלומותיי
העיר מתה
זהו לא נסיון ציורי ליצור דימוי ספרותי
העיר מתה. מאות האלפים שכובים בתנוחות מפורכסות
בתחנות האוטובוס, בחנויות התכשיטים
במחראות הציבוריות והפרטיות גם יחד
נהגי המכוניות
ילדים בדרכם לבתי ספר
כולם מתים קפואים שכובים מרוחים
בספונטניות אחרונה
איש אחד מהלך בין המתים
ועל גופו חליפה שחורה וחולצה לבנה
(אתם כבר תשלימו את שאר פרטי הלבוש)
והוא מביט סביבו בהשתוממות מעושה שכן יודע הוא
שהוא הוא המוות הנכבד שלקח הכל
ידיו פשוטות (מלשון פשטות, הוא איש פשוט)
איבריו הפנימיים רועשים במיוחד ואתם,
הצופים בו מתוך השורות
מבחינים בהחזקה הקטנה שהוא מרשה לעצמו
להחזיק בה את חזהו
ויש משהו בריח הגופריתי של האוויר
שמשכנע אתכם שהעיר מתה אם עד עתה
חשבתם שזהו עוד נסיון למטאפורה
העיר מתה בהחלט קוראים מתים שלי
והכותב כתב את כל העסק לפני שמת בחרחוריו
עת ראה את האיש בחליפה פוסע בכניסה הדרומית לעיר
הרי בא הוא ממרכז הארץ
שם עדיין לא נגס המוות השקט את הרעש
האנושי הגדול
ואם תשאלו אותי קוראיי הנבוכים
איך זה בא לו המוות לקחת את מה שכבר מת
רק אענה לכם שהמוות כבר ידע שיבוא הרבה לפני
שהחיים ידעו עליו
אתם יודעים הלא, שכך זה תמיד עם המוות
הוא בא לאחר שהכין עצמו היטב
ושרך את שרוכיו, וסירק את מחלפותיו
וליפף את קרניו בעדינות בתוך שיערו
והאזין לשיר המוות הקבוע שלו טרם
יצא את דירתו המצחינה מלאת הזיעה
לעבר קרבנותיו האהובים
שהרי אין מי שיאהב את החיים
יותר מהמוות
בדיוק כפי שאלו האוהבים את המוות ומפארים אותו
הם החיים המכינים עצמם כל חייהם
כל חייהם
למוות המהיר או האטי
הבודד או המוקף
הטקסי או ההיפך לו

ומעבר לזה שהעיר מתה
לא שום דבר
העורבים וחתולי הרחוב מהלכים פזורי דעת בינות גופות ילדים
הנהר הגדול מסביב לעיר
ממשיך לקצוף
ועתה משנשתתקו המכוניות
תוכלו לשמוע את זרימתו החיה לעומת הגופות
והרי מספר גופות יתגלו לעיניכם על גלי הנהר
ומה תעשו מה תעשו שומעים אתם נדרשת עשייה
האם תמתינו גם אתם למוות בשחייה
ותטבלו רגל או שתיים בערוץ הנשייה
הרי תמותו כן תמותו, זהו סוף מעשייה