שיפולי הדרכים כבטני הפתלתלה
מהקיץ אשתקד עורי הזהיב פי מאה
ואין רואה זאת מלבדי ומלבד נפשי המתאחה
מלידה קשה ומזעם רב
וטעם הרגיעה כטעם השמיים הפרושים לפני במלוא הדרם.
בטני היא ממני והלאה, לא תינוק אלא רגש נוצר בתוכה
תראו אותו מתפתח כעובר, ובקרוב אלד את שמחתי
ועיניי יזהרו פי מאה מהקיץ אשתקד.

ימים אחדים בערה בי תשוקה אך אז שקטה
אז דממה זרימתם של מפלי העולם, דממו גם ילדיי
חשתי את כפות רגליו החשופות של הירח מתופפות על עורפי
היה זה סימן לבאים כסימן להולכים, כסימן לרכים התמים
הייתי נסיכת העולם לימים אחדים, ומלכתי הייתה היושבת ממעל
אך אז באו המטרים ובאו המתים, באו גם ימים עכורים שדרשו את שיש
לי לתת
וכעת נשמתי רצוצה ומבוהלת מפני בערת החיים
אני אדם ולא נסיכה, ונסיכתי נמה כעת בעריסתה
ומלכתי קוטפת פרחים בגינה.